שקט בבית.
הרגע הזה שהעולם עוד לא התעורר, אבל נועה כבר לא ישנה.
הגוף שלה עוד במיטה, אבל הראש שלה כבר רץ קדימה.
להכין סנדוויצ׳ים. לבדוק את מערכת השעות של הילדים. לוודא שהמייל ששלחה אתמול התקבל. להתקשר לאימא שלה. לא לשכוח את הישיבה בעבודה.
היא עוצמת עיניים לרגע, נותנת לשמיכה החמימה לעטוף אותה.
רגע אחד של שקט, לפני שהעולם תובע ממנה עוד חלקים מעצמה.
ואז הדלת נפתחת.
״אימאאא! איפה החולצה הלבנה שלי?״
והשקט נקרע לחתיכות.
הבית מתעורר – ונועה נשאבת שוב לתוך תפקידים שהיא כבר לא בטוחה שהיא רוצה לעשות.
13















